האבא התאילנדי שר שיר ערש לילדה בת השנתיים שלא ראתה אותו שנה, והיא פרשה אליו ידיים

העובדות הסוציאליות, הסוהרים וכל מי שנכח בחדר, הזילו דמעות יחד איתה.

קימצ'ונג התאילנדי הגיע לישראל לעבודה בחקלאות.

יום אחד התקשרו אלי שני חקלאים ממושב בדרום, כמובן בטלפון בהול, כי קימצ'ונג עומד לעלות על טיסה, ואיך אפשר, הרי יש לו ילדה בארץ.

פניה דחופה אל בית המשפט המחוזי לצו ביניים למנוע את הטיסה, כרגיל בימים שלפני בית דין לעררים, אני מקבלת קודם כל אישור שקימצ'ונג לא יטוס, ואז אני מתחילה לעבד את הנתונים ולארגן את העזרה המשפטית.

קימצ'ונג היה חקלאי מצטיין, העידו בעלי המשקים שהעסיקו אותו. הוא גם היה חתיך במיוחד וכך מאיה הקיבוצניקית מהצפון התאהבה בו. מאיה הרתה ולחצה עליו להינשא בתאילנד. מאיה וקימצ'ונג נישאו והסדירו מעמד במשרד הפנים בצפון, לשם הם עברו.

אבל מאיה לקתה בדיכאון אחרי לידה. אולי כי היתה ילדה מאומצת, ואולי כי חוותה ילדות קשה בקיבוץ. מאיה הלכה והתרחקה מקימצ'ונג. חברי הקיבוץ והוריה המאמצים של מאיה ניסו לעזור לו לגדל את הבת הקטנה, גלי. קימצ'ונג הבליג, ישן מחוץ לבית כשמאיה נעלה בפניו את הדלת, עד שלילה אחד כשהוא עמד וצעק מחוץ לדלת הנעולה, היא הזמינה משטרה. בעסקת טיעון הוא הודה שהוא צעק מחוץ לדלת, והסנגור הציבורי בישר לו שקיבל עונש של מאסר של שנה על האלימות המילולית שהוא ביצע.

במשך שנה שלמה קימצ'ונג היה כלוא, ומאיה לא הגיעה עם גלי בת השנה אפילו פעם אחת. קימצ'ונג נעלם לילדתו בת השנה.

ביום בו הסתיים מאסרו, הועבר קימצ'ונג למאסר של משטרת ההגירה, כי הרי מאיה כבר איננה בת זוגו, וגם למי שיש עבר פלילי אין עתיד חוקי בישראל.

וכאן, שעות לפני הטסתו לתאילנד, התגייסו שני מעסיקיו בעבר של קימצ'ונג והתקשרו אלי.

כשהגענו לדיון, כל הסיפור הזה כבר היה מונח בפני השופט, ואני, כמו תמיד, בטוחה שהסיפור מדבר בעד עצמו. מי ישלח מהארץ, לתמיד, אבא לילדה, וינתק אותו ממנה לשנים רבות מאוד, אם לא לנצח? בדיונים כאלה אני עורכת הדין של הילדים, שאין להם פה. אין להם מי שיגן עליהם ועל האינטרס שלהם.

והשופט פורס בפני אמת אחרת. אמת משפטית קרה, שמדובר באדם אלים. עובדה, היא נשפט. את הרי אינך מערערת עכשיו על פסק דין חלוט, וממילא הם מעולם לא עשו בדיקת רקמות כדי להוכיח שהיא בתו, ואשתו מבקשת להתגרש ממנו עכשיו, בהתאם לאיזה נוהל הוא יקבל מעמד בישראל? נוהל הומניטארי? ילדה בת שנתיים איננה מכירה אותו אחרי שהתנתקה ממנו בגיל שנה. בקיצור, בתוך כמה דקות גורלו של קימצ'ונג נחרץ לשבט. השופט מורה על הרחקתו מישראל.

קימצ'ונג בוכה, שני החקלאים המומים, ואני אומרת לכולם שאי אפשר לוותר על חייה של גלי בת השנתיים, שתגדל עם אמא שאיננה מבינה כמה חשוב שגלי תגדל גם לצד אבא, ואנחנו נערער לבית המשפט העליון, אולי שם נמצא אוזן קשבת.

בבית המשפט העליון אני בדיון בפני הנשיאה אסתר חיות. לא חזיתי את עמדתה מראש, וביקשתי רק דבר אחד: אני רוצה שרשויות הרווחה יחליטו האם טובתה של גלי הקטנה מחייבים שהאבא הזה, יהיה חלק מחייה. האם קימצ'ונג הוא דמות חשובה בחייה, או לא.

להפתעתי, בקשתי התקבלה מיד, וממנה התגלגלו כל ההליכים המשפטיים ההכרחיים.

דבר ראשון הגשנו תביעת אבהות שהוכיחה כי גלי היא בתו של קימצ'ונג, ואז הגיעה לכלא העובדת הסוציאלית מטעם עיריית קריית שמונה, שתקבע האם קימצ'ונג הוא דמות בחייה הקטנים של גלי הפעוטה. ואז בפגישה בכלא, כשגלי איננה מבינה את הסיטאציה, ואיננה מכירה את האיש שעומד מולה, היא נצמדת לאמה. גלי כמובן מסרבת ללכת אל קימצ'ונג, והוא ברגישותו הרבה מתחיל לשיר לה שירי ערש בתאית, שירים שנהג לשיר לה עד שמלאו לה שנה. גלי אט אט פנתה אליו, אז פרשה זרועותיה אליו, הניחה ראשה על כתפו ובכתה חרישית. יחד איתה בכו כל הנוכחים בחדר.

קימצ'ונג השתחרר מהכלא כדי להגיש בקשה הומניטארית, והחל בדרך ארוכה של הסדרי ראיה, תשלום מזונות, חזרה לעבודה בחקלאות והתחלה של חיים רגילים כמו כל אבא שחי בנפרד מבתו. חי בנפרד, אבל לא מנותק. קימצ'ונג נשאר בארץ.